אנחנו בחרנו להמשיך הלאה לעיירה הבאה, גדולה ומפותחת יותר שנקראית Ouray.

גם כאן יש אטרקציות, מסעדות, מעיינות חמים ואווירה. אם תפנו ימינה באחד הרחובות שחוצים את הרחוב הראשי, לדוגמא 6th Avenue תוכלו לעשות תמונה נחמדה כשברקע מרחוק מפל יפה.

 

אין ספק שלעיירות האלה יש קסם אבל מבחינתי, הכביש המחבר בין שתי העיירות,

Million Dollar Highway הוא האירוע המרכזי שבשבילו שווה להגיע לכאן. הנופים מהממים, יש סטייה קלה לתצפית על מכרה ענק ונטוש. כיף של נהיגה. 

​

בשתי העיירות יש מלונות אבל כיוון שמדובר במוקדי תיירות, העדפנו להמשיך ולשון

ב- Montrose במוטל Rodeway Inn. המוטל לא טוב ולא רע, מספיק נקי ונוח להעביר בו לילה. גם העיירה וגם הדרך מ- Ouray אליה משמימים אבל אין מה לעשות, לפעמים פשוט צריך למצוא מקום להעביר בו את הלילה. במוטל יש מכונת כביסה ומייבש, תכינו Quarters. 

​

ביום למחרת עברנו דרך Black Canyon of the Gunnison National Park. לא מדובר בפארק מהמוכרים אבל אם אתם באיזור: קניון עמוק ודרמטי, סלעים כהים מאוד, לא דומה בכלל לצבעים החיים שהתרגלנו אליהם באיזור. לקניון 2 גדות, דרומית וצפונית. רוב התצפיות נמצאות בגדה הדרומית. נוסעים עם האוטו, עוצרים להליכות קצרות לתצפיות. אין גשר שמחבר בין הגדות, נדרשות שעתיים-שלוש כדי להגיע לצד שני, הצפוני. הגדה הצפונית היא יותר מבודדת, עם מסלולים קשים שמובילים לתחתית הקניון. לא הגענו לשם. בתחושה שלי, אם יש זמן וכוח הירידה למטה תיתן ערך מוסף. 

​

החלק הבא כלל נהיגה משמימה למדי גם כן. יש מסביב הרבה שמורות אינדיאניות ולכן יש באיזור למרבה הצער קצת תחושה של עיזבון. מה שכן, עצירת חובה לארוחת צהריים היא ללא ספק

The Lost Cajun. מדובר בעיקרון ברשת אז אם תפספסו את המיקום הזה - לא נורא. היתי מגדירה את המסעדה כפיש אנד צ'יפס + פירות ים, כשהשוס הוא הציפוי.

 

עוד עצירה שהוקסמתי ממנה בהמשך היתה ב- Cotopaxi Store: מסעדה/תחנת דלק/חנות נוחות/חנות מזכרות. התחושה היא של ארה"ב שרואים בסרטים ישנים. מקומיים עם כובעי קאובוי וקופאית שקוראת לך sweetie ומחייכת אליך את החיוך הכי כנה ומקסים.

את יום הנהיגה הזה סיימנו ב- American Inn. המוטל בבעלות פרטית של זוג ממוצא אסייתי. אנשים סופר מקסימים ומסבירי פנים. החדר היה מצוחצח ברמה שלא רואים גם בהרבה מלונות יקרים והיו בו טאצ'ים ביתיים שהמיסו אותי. תמיד קצת  מפתה לבחור במוטל רשת אבל אם הגעתם לכאן, למה שלא תעזרו לשני החמודים שעובדים מאוד קשה. העיירה נקראית

Canon City ואין בה שום דבר ראוי לציון מלבד העובדה שיש בה את הריכוז הכי גבוה בעולם של בתי כלא (21 למיטב ידיעתי). בתי הכלא הם מקור הפרנסה העיקרי בעיר.

​

המעיינות:

​

עכשיו נדבר על אחד ה- Highlights של קולורדו - המעיינות החמים. ישנו כמובן את הסוג המתועש ויש גם מעיינות מרוחקים תחת כיפת השמים. ממליצה על

Desert Reef Hot Spring. נכון לכתיבת שורות אלה, סגור בשני ושלישי וחמישי. השוס - בגד ים אינו חובה. אם בכל זאת תעצרו ותרצו טבילה בזמן שכולם לבושים תוכלו לעשות את זה בימי שישי בלבד עד השעה 6 (מומלץ לבדוק שלא היו שינויים).

​

משהו כללי על קולורדו: בדומה לאיזור ניו מקסיקו, יוטה וכו' יש כאן שמורות אינדאינים רבות. היחס לילידים בארה"ב הוא נושא כבד אז רק הערה כללית: מדובר במקומות עניים מאוד, ללא תשתיות ראויות, עם הרבה פשיעה ומעט מקורות הכנסה. עצוב לחלוף על פני מקומות שכאלה אבל זה מה שמעניין כל כך בטיולים בדרכים הצדדיות של המדינה הענקית הזאת, נחשפים ממש להכל.

​

העצירה הבאה שלנו כללה את Colorado Springs המפורסמת:

Ghost Town Museum לקצת היסטוריה וכמובן Garden of the Gods, מבני סלע יפים שותענוג לנהוג ביניהם (אם כי עדיף לעשות מסלול רגלי). 

​

מכאן המשכנו לדנבר עם עצירה ב- Outlet סופר מומלץ Outlets at Castle Rock.

​

דנבר:

​

בדנבר ישנו ב- Tru By Hilton Denver Downtown Convention Center המומלץ לגמרי והמאוד קרוב ל- The Colorado Convention Center עם הדב הכחול הענק (הסמל של העיר) שמציץ לתוך המבנה.

אני בטוחה שאם תהיו יצירתיים מספיק תוכלו לעשות שם כמה וכמה תמונות חמודות. אני מאוד אהבתי את דנבר. יש דאון טאון חי ויפה ויחד עם זאת גם ווייב של עיר רגוע יותר.

 

מבחינת האטרקציות, מאוד נהנינו ב- Denver Art Museum שהתברר כאחד המוצלחים מבחינת השילוב של אמנות קלאסית ומודרנית. אם הביקור יעשה אתכם רעבים ממליצה מאוד על פיצריה בהרכבה עצמית Pieology Downtown Denver.

ליד המוזאן יש את הפארק היפה Civic Center Park. העניין הוא שבתקופה בה ביקרנו המקום היה שייך כולו להומלסי דנבר. אני מדברת על עיר אוהלים של ממש + קצת עסקאות סמים פה ושם. לא היה לגמרי ברור אם מדובר בתופעה קבועה או משהו חולף של Covid.